נשים רבות שומעות במהלך חייהן את המונח "רחם שרירני" או "מיומות" – לעתים בבדיקה שגרתית, לעתים בעקבות תסמינים מטרידים. מדובר בתופעה נפוצה, המשפיעה על מיליוני נשים ברחבי העולם. למרות שכיחותה, רבות מהנשים המתמודדות עם מצב זה אינן מבינות לגמרי את משמעותו והשלכותיו. האם זה מסוכן? האם זה דורש טיפול? האם זה ישפיע על היכולת להרות?
במאמר זה נפריד בין מיתוסים לעובדות ונספק את המידע החשוב שעליכן לדעת. בניגוד למה שחלק מהנשים חושבות, במרבית המקרים רחם שרירני אינו מהווה סיכון בריאותי, אך הבנת המצב, זיהוי התסמינים והכרת אפשרויות הטיפול הם קריטיים לשמירה על איכות חיים מיטבית ובריאות תקינה. הידע הוא כוח – ובמקרה זה, הוא המפתח לקבלת ההחלטות החשובות לגופך ולבריאותך.
מהו רחם שרירני?
רחם שרירני, או במונח הרפואי המקצועי יותר – רחם עם מיומות, הינו מצב שכיח בקרב נשים בגיל הפוריות. מיומות הן גידולים שפירים (לא סרטניים) המתפתחים בשריר הרחם ועשויים להופיע כגוש בודד או כמספר גושים. מיומות אלה מורכבות מרקמת שריר חלק ורקמת חיבור, ולכן הן מכונות גם שרירנים. הן יכולות להיות קטנות מאוד, בגודל של גרגר אורז, או להתפתח לממדים גדולים ולגרום להגדלה משמעותית של הרחם (רחם מוגדל שרירני). מחקרים מראים כי עד 70% מהנשים יפתחו מיומה אחת לפחות עד גיל 50, כאשר רובן לא יחוו כל תסמינים ולא יהיו מודעות לקיומן.
מבחינה אנטומית, ניתן לסווג את המיומות לפי מיקומן ברחם: מיומות תת-רירית (הגדלות לכיוון חלל הרחם), מיומות תוך-שרירית (בתוך דופן הרחם), ומיומות תת-סרוזלית (הגדלות לכיוון חלל הבטן). לסוג המיומה ולמיקומה יש חשיבות רבה באבחון הקליני ובבחירת דרכי הטיפול המתאימות.
רחם שרירני - סיבות
הסיבות המדויקות להתפתחות מיומות ברחם אינן ידועות באופן מלא, אך ישנם מספר גורמי סיכון ידועים. גורם מרכזי הוא השפעת ההורמונים, בעיקר אסטרוגן ופרוגסטרון, על התפתחות המיומות. סיבות נוספות כוללות גורמים גנטיים ומשפחתיים – נשים שלאמותיהן או לאחיותיהן יש מיומות, נמצאות בסיכון גבוה יותר לפתח אותן גם כן. גורמים נוספים הקשורים להתפתחות רחם שרירני כוללים גיל (המיומות שכיחות יותר בגילאי 30-40), גזע (שכיחות גבוהה יותר בקרב נשים ממוצא אפריקאי), השמנת יתר, תזונה עשירה בבשר אדום, והיעדר לידות.
מחקרים מצביעים על כך שמיומות ברחם נוטות להתפתח ולגדול בתקופת גיל הפוריות, כאשר רמות האסטרוגן גבוהות, ונוטות להצטמק לאחר גיל המעבר, כאשר רמות האסטרוגן יורדות. זוהי אחת הסיבות לכך שטיפולים רבים במיומות מכוונים להפחתת רמות האסטרוגן בגוף.
תסמינים של רחם שרירני
רוב הנשים עם מיומות ברחם אינן חוות תסמינים כלל, והמיומות מתגלות במקרה במהלך בדיקה שגרתית. עם זאת, כאשר מופיעים תסמינים, הם עשויים לכלול דימום כבד או ממושך במהלך המחזור החודשי, שעלול להוביל לאנמיה. דימום זה יכול להתבטא במחזורים ארוכים יותר מהרגיל, בכמות דם גדולה יותר, או בקרישי דם גדולים. דימום בין מחזורי או דימום לאחר יחסי מין עשויים גם הם להופיע במקרים מסוימים.
תסמינים נוספים הם כאבי בטן או אגן, לחץ או תחושת כבדות באזור האגן, כאבים במהלך יחסי מין, כאבי גב תחתון או רגליים, וכן תכיפות במתן שתן או קושי בהתרוקנות שלפוחית השתן והמעיים (כתוצאה מלחץ של המיומות על איברים סמוכים).
במקרים של מיומות גדולות במיוחד, ייתכן שתהיה נראות לעין בבטן התחתונה, דבר העשוי לגרום לנפיחות בטנית ולשינוי במראה החיצוני.
אבחון רחם שרירני
אבחון מדויק של רחם שרירני הוא חשוב לקביעת תכנית טיפול אפקטיבית. הטיפולים ברחם שרירני נעים מגישה שמרנית של מעקב בלבד, דרך טיפול תרופתי, ועד להתערבויות כירורגיות כמו הסרה סלקטיבית של מיומות או כריתת רחם שרירני (היסטרקטומיה).
אמצעי האבחון המתקדמים מאפשרים לרופאים לקבוע במדויק את גודל המיומות, מיקומן, מספרן, והשפעתן על איברים סמוכים. מידע זה הוא חיוני לקביעת סוג הטיפול המתאים ביותר. לדוגמה, אישה עם מיומה תת-רירית בודדת הגורמת לדימום כבד עשויה להיות מועמדת להסרה היסטרוסקופית, בעוד שאישה עם מיומות מרובות שאינה מעוניינת בשימור פוריות עשויה להיות מועמדת לכריתת רחם שרירני.
תכנית הטיפול תלויה גם בגיל האישה, ברצונה בשימור פוריות, בחומרת התסמינים, ובמאפיינים האישיים והבריאותיים הנוספים שלה. אבחון מקיף ומפורט, הכולל את כל אמצעי האבחון הרלוונטיים, מבטיח שתכנית הטיפול תהיה מותאמת באופן אופטימלי לצרכיה הספציפיים של האישה.
האבחון של רחם שרירני מתחיל בדרך כלל באיסוף היסטוריה רפואית מפורטת ובדיקה גופנית. כאשר יש חשד למיומות, ישנן מספר בדיקות שעשויות לסייע באבחון.
אולטרסאונד (סונאר) הוא הכלי האבחוני הנפוץ ביותר. בדיקה זו משתמשת בגלי קול כדי ליצור תמונה של הרחם ויכולה לזהות מיומות, למדוד את גודלן ולקבוע את מיקומן. האולטרסאונד יכול להתבצע דרך הבטן או בגישה נרתיקית, כאשר האחרון מספק תמונה מדויקת יותר במיוחד במקרה של מיומות קטנות.
בדיקות דימות כמו MRI (תהודה מגנטית) מספקות תמונה מפורטת יותר של המיומות ומאפשרות אבחנה מדויקת במקרים מורכבים. MRI יכול לסייע בהבחנה בין מיומות לבין גידולים שחלתיים או מצבים אחרים, ולספק מידע חיוני לפני התערבות כירורגית.
היסטרוסקופיה הינה פרוצדורה שבה מוחדר מכשיר דק עם מצלמה זעירה דרך צוואר הרחם אל תוך חלל הרחם, מאפשרת ראייה ישירה של פנים הרחם וזיהוי מיומות תת-ריריות. לעתים ניתן אף לבצע ביופסיה או להסיר מיומות קטנות במהלך ההליך.
לפרוסקופיה היא פרוצדורה כירורגית זעיר פולשנית שבה מוחדרת מצלמה דרך חתך קטן בבטן, מאפשרת בחינה של החלק החיצוני של הרחם וזיהוי מיומות תת-סרוזליות או כאלה הגדלות מחוץ לרחם.
מתי לפנות לרופא?
פנייה לרופא נשים מומלצת במקרים בהם מתרחש דימום כבד או ממושך במהלך המחזור החודשי, במיוחד אם הוא מלווה בקרישי דם גדולים או גורם לאנמיה. גם מקרים של דימום לא סדיר בין מחזורים או לאחר יחסי מין מצריכים בירור רפואי.
מומלץ לפנות לבירור רפואי גם במקרים של כאבי אגן או בטן תחתונה המפריעים לפעילות היומיומית או לשינה, במיוחד אם הם מחמירים עם הזמן. במקרים בהם ישנה תחושת לחץ מתמשכת באזור האגן או הבטן התחתונה.
מקרים נוספים שבהם כדאי לפנות לבירור רפואי הוא כאשר יש קושי במתן שתן או בהתרוקנות, כגון תכיפות, דחיפות, או תחושה של התרוקנות חלקית בלבד של שלפוחית השתן.
גידול מהיר בהיקף הבטן או תחושה של גוש בבטן התחתונה עשויים להצביע על גידול משמעותי בגודל המיומה ומצריכים הערכה דחופה.
קשיים בהיריון, כגון הפלות חוזרות או קשיים בהשגת היריון, עשויים להיות קשורים למיומות במקרים מסוימים ודורשים בירור.
חשוב לציין שגם אם אובחנו מיומות בעבר ולא נדרש טיפול, חשוב לעקוב אחר שינויים בתסמינים. החמרה בתסמינים או הופעת תסמינים חדשים מצדיקה פנייה חוזרת לרופא.
האם רחם שרירני גורם לבעיות פוריות?
השפעת המיומות על הפוריות תלויה במיקומן, בגודלן ובמספרן. רוב הנשים עם מיומות יכולות להרות ללא קושי, אך במקרים מסוימים, המיומות עלולות לפגוע בפוריות.
כך, למשל, מיומות תת-ריריות, הגדלות לתוך חלל הרחם, עלולות להפריע להשרשת העובר או לגרום להפלות חוזרות. הן עשויות לשנות את צורת חלל הרחם ולפגוע ביכולתו לתמוך בהריון.
בנוסף, מיומות הממוקמות בקרבת החצוצרות עלולות לחסום אותן ולמנוע מהביצית המופרית להגיע לרחם. במקרים מסוימים, מיומות עלולות לשנות את התנועתיות של הרחם ולהפריע לתנועת הזרע.
מעבר לכך, זרימת הדם לרירית הרחם עשויה להשתנות בנוכחות מיומות, דבר שעלול להשפיע על השרשת העובר ותמיכה בהריון המוקדם.
חשוב לציין שלא כל המיומות משפיעות על הפוריות, וההשפעה תלויה בגורמים אינדיבידואליים. נשים המתקשות להרות ואובחנו עם מיומות צריכות להיוועץ עם מומחה פוריות כדי לקבוע את הקשר האפשרי ולדון באפשרויות הטיפול.
איך מקטינים רחם שרירני?
הטיפול ברחם שרירני תלוי בגורמים רבים, כולל גיל האישה, רצונה בשימור הפוריות, חומרת התסמינים, וגודל ומיקום המיומות.
ישנן מספר גישות להקטנת רחם שרירני:
טיפול תרופתי – יכול לסייע בהקלה על תסמינים ולעתים אף להקטין את גודל המיומות. האפשרויות כוללות תרופות הורמונליות כמו גלולות למניעת הריון, התקנים תוך-רחמיים המשחררים פרוגסטרון, או אגוניסטים של GnRH שיוצרים מצב דמוי מנופאוזה זמני ומקטינים את המיומות. תרופות אחרות מיועדות להפחתת דימום או כאב.
הליכים לא פולשניים או זעיר פולשניים – כמו למשל אמבוליזציה של עורקי הרחם (UAE) – בהליך בו מזריקים חלקיקים קטנים לעורקים המזינים את המיומות כדי לחסום את אספקת הדם אליהן, מה שגורם להן להצטמק. אפשר גם לעבור טיפול באולטרסאונד ממוקד בהנחיית MRI (MRgFUS) משתמש בגלי קול בעוצמה גבוהה כדי להרוס את רקמת המיומה.
התערבות כירורגית – יכולה להיות מיומקטומיה ((Myomectomy (הסרה של המיומות תוך שימור הרחם) המתאימה לנשים הרוצות לשמר את פוריותן. הליך זה יכול להתבצע בגישה פתוחה, לפרוסקופית, או היסטרוסקופית, בהתאם למיקום המיומות. במקרים חמורים או כאשר אין עניין בשימור פוריות, ניתן לשקול כריתת רחם שרירני (היסטרקטומיה) – הסרה מלאה של הרחם, מה שמבטיח פתרון קבוע למיומות.
בנוסף לטיפולים הרפואיים, ישנם שינויים באורח החיים שעשויים לסייע בניהול התסמינים, כגון פעילות גופנית סדירה, תזונה מאוזנת, הפחתת צריכת קפאין ואלכוהול, והתמודדות עם מצבי מתח נפשי.
בחירת הטיפול המתאים היא החלטה אישית שיש לקבל בהתייעצות עם רופא נשים מומחה, תוך שקילת הסיכונים והתועלות של כל גישה, וכן השלכותיה על איכות החיים ועל פוריות עתידית.
מילה אישית מד"ר ראובן משיח על רחם שרירני
כרופא נשים המתמחה באבחון רחם שרירני, חשוב לי להדגיש את חשיבות האבחון המדויק והמוקדם. לאורך שנות עבודתי זיהיתי שנשים רבות מדי סובלות בשקט מתסמינים המשפיעים משמעותית על איכות חייהן, מבלי לקבל אבחון נכון ומקיף.
חשוב לי להדגיש: אל תחכו עם תסמינים מטרידים כמו דימום חריג, כאבים עזים או תחושת לחץ באגן. פנייה מוקדמת לאבחון משמעותה אפשרויות טיפול רבות יותר, פחות סיבוכים, והחלמה מהירה יותר. קיימות היום שיטות אבחון מתקדמות שמאפשרות לנו לזהות אפילו את המיומות הקטנות ביותר ולהפנות לטיפול ממוקד ויעיל.
אני מזמין אתכן ליצור קשר עם המרפאה שלי לתיאום בדיקת אבחון מקיפה. בריאותכן היא בראש סדר העדיפויות שלי, ואני מחויב לספק את האבחון המדויק ביותר, זה שיאפשר את הטיפול המותאם אישית לכל אחת ואחת מכן.
